תום: ...שש מאות אלף שקל פיצויים, מכיסה של עיתונאית... לאדם שהיא חשפה.
נועה: כן, זה סיפור. אני נועה.
תום: ואני תום.
נועה: היום יום שני, חמישי באוקטובר 2026, ואתם מאזינים ל'שישים ואחד'.
תום: אז מה מחכה לנו היום?
נועה: קודם כל, נדבר על עיתונות, משפט, והרבה כסף שהולך למישהו שאולי לא ציפיתם שיקבל אותו.
תום: ואז, הסיפור הזה שפשוט מסרב להיעלם, למרבה הצער: עוד מעצר של סייעות בגן ילדים.
נועה: ובסוף, בכיר בחמאס מכריז 'הוא חי!' על מישהו שישראל ניסתה לחסל. או שלא. נצלול גם לזה.
תום: טוב, יאללה, בוא נצלול.
נועה: אז ככה: כתבת גל"צ הדס שטייף והתחנה עצמה ישלמו לראש לשכת עורכי הדין לשעבר, אפי נוה, פיצוי של כמעט 600 אלף שקלים.
תום: שש מאות אלף. שקל. זה... זה הרבה כסף כדי להגיד 'סליחה'.
נועה: 'סליחה שפרצנו לך לטלפון וחשפנו את כל השחיתויות שלך, שהובילו להדחתך'. סליחה כזאת.
תום: רגע, בוא נדייק. התביעה היא על הפריצה לטלפונים שלו ופרסום התכנים. לא על זה שהתכנים חשפו, נו, את כל מה שהם חשפו.
נועה: ברור, אבל האירוניה צורחת. העיתונאית שחשפה פרשת שחיתות משלמת פיצויים למושחת. איפה נשמע דבר כזה?
תום: נשמע בבית משפט. המטרה לא מקדשת את האמצעים, גם אם האמצעים מביאים סקופ ענק והמטרה היא ניקוי אורוות.
נועה: אז מה, עדיף היה לא לדעת? להשאיר את אפי נוה בראש הלשכה? אני לא קונה את זה.
תום: לא, אבל אולי הייתה דרך לעשות את זה... חוקית? ברצינות נועה, בואי נקשיב רגע לשופט.
נועה: קדימה.
תום: השופט רחמים כהן כתב בפסק הדין, אני מצטט פה מ-ynet: 'מעשיה של שטייף הם בעלי נופך פלילי... מדובר בפעולה שמהווה עבירה לכאורה'. הוא ממשיך וכותב ש'הפיכת ענייניו הכמוסים לנושא לדיון פנימי פגעה קשות באוטונומיה' של נוה.
נועה: וואו. 'נופך פלילי'. מילה חזקה נגד עיתונאית.
תום: בדיוק. אז נכון, הסיפורים שהיא הביאה היו חשובים בטירוף, אבל בית המשפט אומר שהדרך שבה הם הושגו הייתה בעצמה עבירה. ועל עבירה... משלמים.
נועה: אז מה זה אומר על עיתונות חוקרת? שכל תחקירן צריך עכשיו לחשוש מתביעת ענק אם המקור שלו עשה משהו על הקצה?
תום: זה אומר שצריך למצוא את האיזון. ושש מאות אלף שקל זה בהחלט... מסר ברור מאוד איפה בית המשפט חושב שהאיזון הזה הופר.
נועה: אז המסר לציבור הוא: אם אתם רוצים לחשוף שחיתות, תוודאו שה-PDF שלכם הגיע ממקור כשר. אחרת תצטרכו משכנתא.
תום: ובמילים אחרות, בהצלחה עם זה. הסיפור הבא שלנו, נועה, אפילו יותר מדכא.
נועה: כן, זה מסוג הסיפורים שאתה קורא את הכותרת וישר מתכווץ. שלוש סייעות נעצרו באזור השרון בחשד להתעללות בפעוטות.
תום: זה כבר מרגיש כמו סקריפט קבוע. עוד מעצרים, עוד גן, עוד הורים שמגלים בדיעבד מה קרה לילדים שלהם.
נועה: החשדות הפעם, לפי ynet, קשים במיוחד: מדברים על אלימות, על השלכת חפצים על הפעוטות...
תום: עזבי, אני לא רוצה אפילו לדמיין. השאלה היא תמיד אותה שאלה: איפה הפיקוח? איפה המצלמות? איפה המדינה?
נועה: שאלות מצוינות. החשודות הן תושבות רעננה בשנות ה-30 וה-50 לחייהן. לא ילדות. נשים מבוגרות שאמורות להיות אחראיות.
תום: ועדיין, כל כמה חודשים אנחנו פה, מקריאים את אותה כותרת עם שם של עיר אחרת. זה פשוט לא נפתר.
נועה: ברצינות, תום... זה אפילו לא מצחיק. זה פשוט קורע את הלב. בוא נקרא את החשדות המדויקים, שנבין על מה מדובר.
תום: טוב, תקשיבי לזה. לפי המשטרה, החשד הוא שהסייעות 'הרימו פעוטות בכוח, הטיחו לרצפה - ומשכו באוזניים'.
נועה: אוקיי, זה... זה בלתי נתפס. כל פעם מחדש.
תום: והקטע המטריף הוא שהסיפור הזה מתפוצץ, ויש דיונים בוועדות בכְּנֶסֶת, ומדברים על חוק הפיקוח ועל מצלמות, ואז... כלום. עד הפעם הבאה.
נועה: אז מה זה אומר עלינו? כהורים, כחברה? שכל בוקר אנחנו משאירים את הילדים שלנו ובעצם מקווים לטוב? זה הימור.
תום: זה אומר שהפיתרון לא יכול להיות רק אכיפה בדיעבד, הוא חייב להיות מניעה. הכשרה ראויה, תנאים, פיקוח אמיתי. אבל זה עולה כסף, וזה כנראה פחות מעניין את הפוליטיקאים שלנו מהסיפור הבא.
נועה: ולסיפור הבא, קפיצה לעזה. או יותר נכון, למה שיוצא מעזה. בכיר חמאס, ראזי חמד, טוען ש'היורש של סינוואר' שרד ניסיון חיסול.
תום: אה, הקטע הקבוע של 'לא הרגתם אותו, הוא רק נח'. מי ה'יורש' הפעם? יש להם רשימה מתעדכנת?
נועה: השם הוא עלי אל-עמודי. לפי חמאס, הוא מהבכירים ביותר שנותרו ברצועה. ולפי ראזי חמד, הוא שרד תקיפה ישראלית.
תום: אוקיי. ובישראל... מישהו אישר את זה?
נועה: שקט. דממה. צרצרים. מה שגורם לך לתהות.
תום: זה גורם לך לתהות אם בכלל הייתה תקיפה, אם הוא בכלל היה שם, אם הוא בכלל חי, או אם הוא בכלל 'היורש'. כל כך הרבה משתנים בנרטיב של חמאס.
נועה: הם גם מוסיפים האשמה, כמובן. חמד מאשים את ישראל ב'הפרת הסכם הפסקת האש' וקורא לארה"ב ללחוץ עליה.
תום: רגע, לחסל בכיר טרור זו הפרה של הפסקת האש? אני מתבלבל פה או שזה... כל העניין? טוב, עזבי, זה חמאס.
נועה: ברצינות, בוא נביא את הציטוט המדויק שלו, כי הוא אומר הרבה על מלחמת התודעה. לפי ynet, ראזי חמד אמר שהמידע שהגיע לארגון מאשר ש'עלי אל-עמודי... שרד את התקיפה הישראלית'.
תום: המידע 'שהגיע לארגון'. אפילו הוא מסתייג. הוא לא אומר 'ראיתי אותו אתמול שותה קפה'. הוא אומר 'שמענו שהוא בסדר'. זה הכל משחק של מורל.
נועה: בדיוק. אם ישראל שותקת, חמאס יכול להגיד מה שהוא רוצה. מבחינתם, אם הם אומרים שהוא חי, הוא חי. זה מחזק את האנשים שלהם.
תום: ומה זה אומר מבחינתנו? שכל דיווח שיוצא מעזה צריך לקחת עם כפית, כף, מצקת של מלח. המלחמה שם היא לא רק עם רקטות, היא עם מילים.
נועה: נכון. אז אם נסכם: עיתונאית תשלם מאות אלפי שקלים לאיש שהיא חשפה, כי הדרך נחשבה 'פלילית'.
תום: עוד פרק בסדרת 'התעללות בגנים' יצא, עם אותם חשדות מחרידים ואותה תחושה של חוסר אונים מערכתי.
נועה: וחמאס משחק 'נחש מי חי' עם בכירים, וישראל בינתיים לא משתתפת במשחק.
תום: ולפני שסוגרים...
נועה: יש תחושה באוויר של 'חזרה לשגרה' אחרי החגים, לא? הפקקים חזרו במלוא העוצמה, כולם עצבניים, הכְּנֶסֶת חוזרת לעבוד... כלומר, להתווכח. כיף.
תום: כן, הנגאובר לאומי. כולם צריכים להתרגל מחדש לרעיון של לקום בבוקר ולעסוק בפוליטיקה. תנחומיי לכולנו.
נועה: וזה הכל להיום ב'שישים ואחד'. נהיה פה גם מחר, עם עוד פוליטיקה ישראלית, בין אם תרצו ובין אם לא.
תום: ועד אז, שמרו על הטלפונים שלכם נעולים. וזכרו, נשארו עוד 22 ימים לבחירות.
This show is made with AI: the hosts’ voices are synthetic and the scripts are AI-assisted. Every story links to its original source.