נועה: "מחנה ריכוז לא אנושי". ככה ארדואן קרא לעזה. באו"ם.
תום: [אנחה] כן... נראה שגם את הבוקר הזה נצטרך לשרוד איכשהו.
נועה: אני נועה.
תום: ואני תום. וזה שישים ואחד ליום רביעי, עשרים ושלושה בספטמבר 2026.
נועה: וכמו בכל יום, אנחנו עם שלוש דרכים חדשות שבהן הפוליטיקה הישראלית מנסה לאתגר לנו את השפיות.
תום: אז יאללה, מתחילים. נראה שכל העולם ואשתו החליטו להתנפל על ישראל בעצרת האו"ם.
נועה: משם, נעבור לטקס הקבוע שאנחנו כל כך אוהבים: ועדת הבחירות שוב פוסלת את עופר כסיף, והכדור, כרגיל, אצל בָּגָ״ץ.
תום: ולקינוח, סיפור כל כך ישראלי שזה כואב: מחבל פותח באש, והאינסטינקט הראשון של ישראלי במקום? לשלוף מצלמה.
נועה: אז נתחיל בפסטיבל ההשמצות השנתי נגד ישראל באו"ם. נראה שהשנה הם שברו את כל השיאים.
תום: זה כבר מזמן לא רק איראן. שמענו בהתחלה את ארדואן, נשיא טורקיה, מתאר את עזה כ"מחנה ריכוז לא אנושי".
נועה: מיד אחריו עלה אמיר קטאר ודיבר על "רצח עם", ציטוט, "בכל מובן המילה". אני חוזרת: בכל מובן המילה!
תום: רגע, חכי, יש עוד. אפילו נשיא צרפת, מקרון, ה"חבר" שלנו, אמר שהמצב ברצועה "צריך לבייש את כולנו".
נועה: ואל תשכח את מלך ירדן שהאשים אותנו ב"תיאבון התפשטות". כן, כאילו אנחנו איזו מפלצת שזוללת שטחים לארוחת בוקר.
תום: וראש ממשלת בריטניה ונשיא ברזיל גם כן הצטרפו לחגיגה, עם ביקורת נוקבת משלהם. זה פשוט... לא ייאמן.
נועה: אוקיי. [נשימה עמוקה] אבל ברצינות רגע... כל הציטוטים האלה, מילה במילה, אמיתיים. כולם מגיעים מדיווח של ynet על הנאומים בעצרת האו"ם.
תום: העניין הוא שזה לא רק כמה מדינות עוינות. זאת רשימה שלמה של מנהיגים, כולל כאלה שאמורים להיות בעלי ברית שלנו. והרטוריקה הזאת, בעוצמה הזאת, היא פשוט חריגה.
נועה: והמסקנה? שכל ההסברה, הדוברים, המאמצים הדיפלומטיים... פשוט לא עובדים. לפחות לא על הבמה המרכזית של העולם.
תום: זה אומר שהבידוד הבינלאומי שאנחנו כל כך אוהבים להדחיק, דופק לנו על הדלת. עם פטיש חמישה קילו. וזה לא רק עניין של תדמית, לדברים כאלה יש השלכות מאוד מעשיות.
נועה: אז בשורה התחתונה: מבחינת האו"ם, אנחנו הנאצים, רוצחי העם והאימפריאליסטים החדשים. וכל זה עוד לפני ארוחת צהריים. פשוט נפלא.
תום: טוב, בוא נחזור לפוליטיקה המקומית והמטופשת שלנו. ועדת הבחירות המרכזית התכנסה והחליטה, כמה מפתיע, לפסול את חבר הכְּנֶסֶת עופר כסיף.
נועה: שוקינג! [סרקזם] מי היה מאמין שדבר כזה יקרה. שוב. זה כבר הפך למסורת, כמו 'שנה טובה' או 'חג שמח', רק בגרסה פוליטית.
תום: הוועדה, שהיא גוף פוליטי לחלוטין, הצביעה בעד הפסילה. ועכשיו הכדור עובר, כמו תמיד, לידיים של בָּגָ״ץ. זה אותו מחזה כל פעם מחדש.
נועה: אבל הם יודעים שבָּגָ״ץ יהפוך את ההחלטה, נכון? כל זה קורה רק בשביל ההצגה, כדי להראות לבוחרים שלהם שהם "נלחמים בטרור" מהכְּנֶסֶת.
תום: ברור. זאת הפרוצדורה. אבל שנייה ברצינות, יש פה טיעונים שצריך להתייחס אליהם. לפי הדיווח ב-ynet על הדיון, הנימוקים לפסילה הם תמיכה במאבק מזוין ושלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
נועה: אוקיי, ומה החוק אומר על זה? כדי לפסול ח"כ, צריך להוכיח שההתבטאויות הבעייתיות הן הליבה של הפעילות שלו, לא סתם אמירות פה ושם. והרף שבָּגָ״ץ קבע בשביל זה הוא גבוה, אבל ממש גבוה.
תום: בדיוק. ובָּגָ״ץ כבר אישר את כסיף בעבר בדיוק על אותו בסיס. הוא קבע שההתבטאויות שלו, קשות ככל שיהיו, לא חוצות את הרף הגבוה הזה. זה לא דיון על אם הוא נחמד או פטריוט, זה דיון משפטי נטו.
נועה: אז מה יוצא מכל זה? שוועדת הבחירות היא בסך הכל במה לקרקס פוליטי. ובזמן שאנחנו מתעסקים בהצגה הזאת, אף אחד לא מדבר על מה שבאמת חשוב.
תום: זה אומר שנראה בדיוק את אותה הצגה גם עם בל"ד ועם כל מי שהימין לא אוהב. בָּגָ״ץ כנראה יאשר את כולם, והימין יקבל עוד חומר בערה לקמפיין "למה צריך לרסק את בָּגָ״ץ". כולם מרוויחים, חוץ מאיתנו, האזרחים.
נועה: הצגה שנתית, אמרנו? זה יותר כמו הצגה יומית.
נועה: והסיפור האחרון שלנו להיום... איך אגיד את זה בעדינות... הוא מטריד ברמות. פיגוע ירי במעיין עין ריא, מחבל פותח באש, ולצערנו נרצח שם נתנאל שקרון, זכרו לברכה.
תום: סיטואציה נוראית. שני צעירים שהיו שם, שמואל ונחמיה, מוצאים את עצמם תחת אש. אין לאן לברוח. ומה נחמיה עושה? שולף את הטלפון ומתחיל לצלם.
נועה: חכה— מה? בזמן שיורים עליו?! הוא לא ניסה לברוח? להתחבא? לזרוק אבן?
תום: הוא צילם. בכתבה ב-ynet הוא הסביר, ואני מצטט: "בחרנו לתעד כדי להמחיש מה עברנו". הוא אפילו אמר שזה הזכיר לו את התיעודים של השבעה באוקטובר.
נועה: אני לא יודעת אם זה האומץ הכי גדול ששמעתי עליו בחיים, או הדבר הכי מטורף. פשוט... אין לי מילים.
תום: וברצינות, זה סיפור עמוק יותר מסתם 'הנוער של היום והסמארטפונים'. זה דפוס שראינו שוב ושוב מאז השבת השחורה. האינסטינקט הזה לתעד, להפוך את עצמך לעֵד.
נועה: מה זה אומר, שאם לא צילמת, זה לא קרה? או יותר גרוע: שאם לא צילמת, יבואו ויגידו שזה לא קרה? שיגידו שביימת? שאתה אשם?
תום: בדיוק. הפחד מההכחשה הפך לחלק מהטראומה של הפיגוע עצמו. והמצלמה היא הנשק שלך נגד ההכחשה. זה כבר לא 'Fight or Flight', זה 'Fight, Flight or Film'.
נועה: ומה זה אומר עלינו כחברה? שאנחנו חיים במציאות כל כך מעוותת, שהצורך להוכיח את הסבל שלנו חזק יותר מהאינסטינקט הבסיסי לשרוד?
תום: זה אומר שאנחנו חיים בתוך סרט תיעודי רע שאנחנו גם המפיקים וגם הכוכבים שלו. וזה, נועה, זה אולי הדבר הכי ישראלי שיש ב-2026.
נועה: טוב, בוא נסכם את הטירוף היומי.
תום: בכיף. אז ככה: העולם קורא לנו רוצחי עם באו"ם, ועדת הבחירות עסוקה בהצגה שבָּגָ״ץ יבטל עוד רגע, ובזמן פיגוע ירי אנחנו מצלמים כדי שיהיה תיעוד.
נועה: נשמע כמו יום רגיל במשרד.
תום: ולפני שסוגרים, משהו קטן מוועדת הכספים.
נועה: או, אני אוהבת תקלות. שפוך.
תום: מסתבר שבגלל טעות 'קופי-פייסט' קלאסית בספר התקציב, הוועדה אישרה בטעות תקציב של חמישה מיליון שקל ל"משרד להליכות מטופשות". [פאוזה] כן, כן, כמו במערכון ההוא של מונטי פייתון.
נועה: [צוחקת] אתה עובד עליי! זה אמיתי? תגיד לי שזה אמיתי. זה המשרד הכי נחוץ במדינה כרגע. אני לגמרי בעד!
תום: גילו את הטעות אחרי כמה שעות. אבל לרגע קט, נועה, לרגע אחד, היה לנו חזון.
נועה: טוב, זה היה שישים ואחד להיום.
תום: נשארו לנו עוד 34 ימים לבחירות. זה מספיק זמן להקים ולסגור את המשרד להליכות מטופשות בערך שבע פעמים. אנחנו נהיה כאן כדי לעקוב. נתראה מחר.
This show is made with AI: the hosts’ voices are synthetic and the scripts are AI-assisted. Every story links to its original source.