תום: ירי נמשך כבר עשרים דקות!
נועה: אני נועה.
תום: ואני תום.
נועה: וזה 'שישים ואחד', הפודקאסט היומי שלכם לפוליטיקה ישראלית. אנחנו ב-23 באוקטובר 2026.
תום: והיום, כמה סיפורים שישאירו אתכם עם השאלה אם לצחוק או לבכות.
נועה: פותחים עם עוד יום 'שגרתי' ביהודה ושומרון, ופיגוע ירי ליד חברון.
תום: משם נמשיך לפרשיית רצח כפול ומצמרר, תעלומה שלא נפתרה כבר עשרות שנים.
נועה: ולקינוח, קפיצה לתל אביב, שם תושבים ששילמו מיליונים על דירה מגלים שהם פתאום גרים ב'הארלם'.
תום: טוב, בוא נצלול לזה. הכותרת הבוקר ב-ynet זועקת: 'שני פצועים אנוש בפיגוע ליד חברון, המחבלים חוסלו'.
נועה: כן, אבל מה שבאמת בולט זה הציטוט שפתחנו איתו, של החובש בזירה: 'ירי נמשך כבר 20 דקות!'. עשרים דקות, תום. זה נצח תחת אש.
תום: זה זמן לא נתפס. פחות דיווח חדשותי, יותר סצנת אקשן הוליוודית.
נועה: וכמובן, אי אפשר בלי התגובות האוטומטיות של הפוליטיקאים. השר לביטחון לאומי מבטיח 'יד קשה', האופוזיציה מאשימה ב'הפקרות'. שמענו את התקליט הזה, לא?
תום: שמענו את זה כל כך הרבה פעמים, אני בטוח שלדוברים שלהם יש פשוט כפתור 'שלח תגובת פיגוע' על המקלדת.
נועה: אפילו לא צריך לכתוב מחדש. קופי-פייסט, מחליפים את שם הצומת, ושולחים לעיתונאים. יעילות.
תום: ובינתיים, על הקרקע, אנשים אמיתיים נפצעו. משפחות שלמות בחרדה.
נועה: אוקיי, אבל ברצינות לרגע, הנה הפרטים המדויקים לפי הדיווח ב-ynet מהשעה האחרונה.
תום: בפיגוע הירי סמוך לצומת יהודה נפצעו חמישה בני אדם. שניים מהם במצב אנוש, שניים בינוני ואחד קל.
נועה: לפי הדיווח, המחבלים ניסו לברוח אבל חוסלו במרדף קצר על ידי כוחות צה"ל.
תום: צה"ל הטיל כתר על כפרים באזור, מחסומים... כלומר, חוזרים על אותו התסריט, אותה מציאות שרק מתגלגלת.
נועה: ומה זה אומר עלינו? שבעוד שעה כולם ימשיכו הלאה, אבל לחמישה אנשים והמשפחות שלהם... להם המציאות השתנתה היום לתמיד.
תום: ושהביטוי 'שגרה מתוחה' הוא כנראה האוקסימורון הכי ציני בפוליטיקה הישראלית.
נועה: נעבור הלאה, תום, למשהו אחר לגמרי, אבל מטריד לא פחות. אולי אפילו יותר.
תום: לגמרי יותר. צללתי לכתבה ב-ynet על סיפור פשוט לא ייאמן: אם ובת שנרצחו באכזריות, בהפרש של 14 שנה. והרוצחים? מעולם לא נתפסו.
נועה: זה נשמע כמו עלילה של סדרת מתח סקנדינבית, לא משהו שקרה פה בהרצליה ובתל אביב.
תום: בדיוק. נחזור אחורה: 1987. ד"ר מרים וילמובסקי נמצאת מתה מחוץ לדירה שלה בתל אביב.
נועה: ואז, קאט ל-2001. ארבע עשרה שנים אחרי. הבת שלה, אורנה, נמצאת מתה בנסיבות כמעט זהות, בפתח הבית שלה בהרצליה.
תום: רגע, פה זה נהיה עוד יותר מוזר. ברצח השני, המשטרה חושדת בבן הזוג של אורנה. אבל עוד לפני שהם מספיקים לחקור אותו לעומק, הוא מתאבד.
נועה: מההה? אז כאילו, זהו? הוא היה אשם? סוף סיפור?
תום: זה בדיוק הקטע. בגלל שהוא התאבד, המשטרה די הניחה שזה הוא, והתיק נסגר. ואיתו? גם התיק של האמא מ-87', שנסגר בגלל 'חוסר עניין לציבור'.
נועה: מחוסר עניין לציבור?! רצחו שתי נשים מאותה משפחה! איזה עניין יותר גדול יש לציבור מזה?
תום: ולצערנו, כן. בוא נשים את העובדות על השולחן, כמו שהן מופיעות בכתבה ב-ynet.
נועה: אוקיי. רצח ראשון, 1987: ד"ר מרים וילמובסקי. התיק מעולם לא פוענח.
תום: רצח שני, 2001: הבת, אורנה וילמובסקי. בן הזוג הוא החשוד המרכזי, הוא מתאבד, התיק נסגר.
נועה: היום, שני התיקים סגורים רשמית. כלומר, מערכת אכיפת החוק בישראל פשוט... הרימה ידיים.
תום: ומה המשמעות? שבישראל 2026, יכול להיות שמישהו רצח אם ובת, בהפרש של 14 שנה, והוא פשוט מסתובב חופשי. המערכת... לא סתם שכחה.
נועה: היא לא שכחה, היא ויתרה. וזה הרבה יותר גרוע.
תום: ומתעלומות רצח, בוא נעבור לדרמה מסוג אחר לגמרי: דרמה תל אביבית.
נועה: הכותרת ב-ynet אומרת הכל: 'מרגיש כמו ניו יורק אחרי הקורונה: המכה החדשה שמשתלטת על יפו ומרכז תל אביב'.
תום: אני מת על הכתבות האלה. תושבי הצפון הישן מגלים, לתדהמתם, שיש בעיות חברתיות בעיר. שוקינג.
נועה: הפעם זו תושבת שכונת מונטיפיורי, אם טרייה, שאומרת 'אי אפשר לגור פה עם ילדים'. ולמה? כי יש דרי רחוב ונרקומנים ברחוב.
תום: וציטוט המחץ, שיא הדרמה: 'משלמים על בנייני יוקרה ומרגישים בהארלם'.
נועה: אוי, המסכנים. קנו דירה ב-5 מיליון שקל ליד נווה שאנן וגילו שיש שם... את נווה שאנן. מי היה מאמין?
תום: אני פשוט לא מצליח לגייס אמפתיה. אנשים מתלוננים שיש עניים ליד בניין היוקרה שלהם. זה כמעט פואטי.
נועה: זה כמו להתלונן שיש חול בים. אבל היי, בוא נהיה רציניים לרגע, יש פה מצוקה אמיתית.
תום: מצוקה של מי? של האישה שמרגישה שהיא ב'הארלם' או של דרי הרחוב שעושים צרכים בחדר מדרגות כי אין להם שירותים?
נועה: בדיוק. הסיפור הוא לא על התל אביבים המפונקים, הוא על קריסה מוחלטת של שירותי הרווחה. על אנשים שהפכו שקופים.
תום: הציטוט המלא מהכתבה ב-ynet הוא פשוט פנינה. תקשיבי לזה. נועה, ממונטיפיורי: 'עם דרי רחוב שעושים צרכים בחדרי המדרגות ונרקומנים שמזריקים סמים מחוץ לבתי קפה... אי אפשר לגור פה עם ילדים'.
נועה: והכתבה מדגישה שזה כבר לא רק ביפו ודרום העיר, התופעה זולגת למרכז ולצפון הישן. כלומר, 'הבעיה' מגיעה פתאום לשכונות ה'נכונות'.
תום: ומה זה אומר מבחינתנו? שכל עוד הבעיות האלה נשארות בדרום תל אביב, זה 'הצבע של העיר'. כשזה מגיע למונטיפיורי, זו 'מכה שמשתלטת על העיר'.
נועה: בדיוק. וזה אומר שהעירייה והממשלה אולי סוף סוף יטפלו בבעיה. לא כי פתאום אכפת להם מההומלסים, אלא כי הצעקות של בעלי ההון נהיות חזקות מדי.
תום: וזה, חברים, הסיפור של ישראל כולה בקליפת אגוז תל אביבית מצופה זהב.
נועה: טוב, אז מה היה לנו היום?
תום: היה לנו פיגוע ירי קשה ליד חברון, שהפך מיד לזירת התגוששות בין פוליטיקאים.
נועה: דיברנו על הסיפור הבלתי נתפס של אם ובת שנרצחו, ועל הצדק שמעולם לא נעשה כשהתיקים פשוט נסגרו.
תום: וקינחנו עם הדרמה התל אביבית, שמלמדת איך בעיות חברתיות הופכות ל'מכה' רק כשהן דופקות על הדלת של שכונות היוקרה.
נועה: ולפני שנעלמים, משהו קטן.
תום: ראית את הטיקטוק החדש של אחד הפוליטיקאים? הוא מנסה לעשות את אתגר הריקודים האחרון וזה... אלוהים, זה הדבר הכי מביך שראיתי השבוע.
נועה: ברור שראיתי! הוא נראה כמו אבא שלך שמנסה להיות קול במסיבת בת מצווה. זה פשוט לא עובד. בבקשה, פוליטיקאים, די לנסות להיות קולים וצעירים. זה בעיקר גורם לנו להרגיש ממש זקנים.
תום: וזהו להיום. זה היה 'שישים ואחד'.
נועה: תודה שהאזנתם. נהיה כאן גם מחר. וזכרו, נותרו עוד 4 ימים בלבד לבחירות. עד אז, תשתדלו לא להרגיש שאתם בהארלם. אלא אם כן, אתם באמת בהארלם.
This show is made with AI: the hosts’ voices are synthetic and the scripts are AI-assisted. Every story links to its original source.