תום: לא ניצחון, יותר גול עצמי קטנטן.
נועה: זאת נועה.
תום: וזה תום.
נועה: וזה הפודקאסט שלנו ליום רביעי, 19 באוגוסט 2026. נדבר על כל מה שצריך לדעת בפוליטיקה הישראלית, וגם על מה שמנסים להסתיר מכם.
תום: ויש לנו היום שלושה סיפורים שלא ברור אם הם חדשות או מערכון.
נועה: נתחיל מחגיגות הרשת סביב עידית סילמן, ומה הסיפור הזה אומר בעיקר עלינו.
תום: משם נעבור לדונלד טראמפ, שפתאום משנה כיוון מול איראן. במקום 'בום טראח' הוא הולך על 'חנק איטי ומייגע'.
נועה: ויש גם דרמה בפריימריז הדמוקרטיים בארצות הברית: מועמדת שמאל קיצוני שמאשימה את ישראל ברצח עם פשוט ריסקה את המועמד המוביל.
נועה: טוב, נתחיל מההתפרצות סביב עידית סילמן. מה הסיפור? כולה עידית סילמן, כן?
תום: כל הפיד שלי היה מפוצץ ממים של עידית סילמן נופלת. [laughs] איזו יצירתיות.
נועה: לגמרי, הרגיש כמו חג לאומי. אבל בואו נודה על האמת, השמחה הזאת קצת... מוגזמת, לא? מה זה אומר עלינו שאנחנו כל כך מתלהבים מזה?
תום: בדיוק. קראתי טור מעולה ב-ynet שקלע בול. הם כתבו שהשמחה הזאת היא בעיקר "הדגמה לרמת הצמאון הקיצוני שהמחנה השפוי בישראל נתון בו".
נועה: "צמאון קיצוני". זה בול. אחרי ארבע שנים של ייבוש מוחלט, אפס ניצחונות, פתאום בא הדבר הזה ואנשים פשוט יוצאים מדעתם.
תום: וזה אפילו לא ניצחון אמיתי שלנו. זה כל הקטע.
נועה: אבל רגע, צחוק בצד... המאמר ב-ynet מסביר שזה בכלל לא ניצחון של האופוזיציה. זה יותר, הם קוראים לזה, "גול עצמי" של סילמן.
תום: בדיוק. היא לא הודחה באיזו פעולה גאונית. היא פשוט לא עמדה בסטנדרטים שהיא בעצמה הציבה. אז מה אנחנו חוגגים פה בעצם?
נועה: אנחנו חוגגים את הייאוש שלנו, את זה שאנחנו מוכנים לקחת כל פירור. זה קצת מדכא, לא?
תום: מאוד. זה כמו לשמוח שהקבוצה היריבה החמיצה פנדל, במקום לשמוח שהקבוצה שלך הבקיעה שער. זה לא אותו דבר.
נועה: [sighs] טוב, אבל הממים עדיין היו מעולים.
תום: [laughs] על זה אין ויכוח. הממים ניצחו.
תום: אוקיי, הסיפור הבא: בואו נדבר על האסטרטג הגדול, הנשיא לשעבר דונלד טראמפ.
נועה: אוי, תמיד כיף. מה הוא צייץ עכשיו? שהוא פתר את משבר האקלים עם קוביות קרח?
תום: כמעט. הוא עושה סיבוב פרסה שלם מול איראן. זוכרת את כל הדיבורים על "לתקוף כמה שיותר מהר"?
נועה: בטח, והשיחות ה"טובות מאי פעם" שבסוף התברר שהן בכלל לא קיימות.
תום: אז זהו, שב-CNN מדווחים שעכשיו הגישה היא אחרת לגמרי. במקום מכה צבאית מהירה...
נועה: אל תגיד לי. שלום עולמי?
תום: לא. עכשיו המדיניות היא, ואני מצטט, "לחנוק אותה" לאורך זמן, עם מצור כלכלי.
נועה: רגע, מה? אז מ"אני אראה להם מה זה" עברנו ל"אני אשב ואחכה שהם יתייבשו"? זה כל כך לא הסגנון שלו.
תום: נכון? זה מרגיש כמו מישהו שהבטיח לכולם שהוא הולך לנצח בנוקאאוט בסיבוב הראשון, ובמקום זה הוא החליט לנסות לנצח בנקודות אחרי 12 סיבובים משעממים.
נועה: אבל רגע, צחוק בצד... הדיווח הזה ב-CNN, שהביאו גם ב-ynet, הוא סופר דרמטי מבחינת ישראל. הבית הלבן עדכן רשמית את בעלות הברית שלו. זה לא עוד ציוץ.
תום: וזה אומר שאם מישהו פה בירושלים בנה על גיבוי אמריקאי למתקפה צבאית, הוא צריך לעדכן תוכניות. מהר.
נועה: לגמרי. טראמפ בעצם אומר לישראל: 'אנחנו נטפל בזה כלכלית, אתם אל תתחילו מלחמות'. ומה זה עושה לכל קמפיין הבחירות שרץ על 'רק אני אביא את טראמפ לתקוף באיראן'?
תום: שהוא צריך מסר חדש. כמו, 'רק אני אדאג שטראמפ ימשיך לשבת בשקט'. בהצלחה עם זה.
נועה: טוב, קופצים רגע לארצות הברית, כי גם שם לא משעמם, בלשון המעטה.
תום: וכמעט תמיד, איכשהו, קשורה אלינו. מה קרה?
נועה: תשמע סיפור מדהים מפלורידה. מועמדת שמאל קיצוני בשם אנג'י ניקסון...
תום: ...שהיא, תן לי לנחש, לא מאוד פרו-ישראלית?
נועה: [dry] בלשון המעטה. היא מכנה את הפעולות של ישראל "רצח עם". היא פשוט הביסה בפריימריז הדמוקרטים לסנאט את אלכס וינדמן.
תום: רגע, אלכס וינדמן, הגיבור האמריקאי שהעיד נגד טראמפ? היהודי? הוא הפסיד למישהי שמאשימה את ישראל בג'נוסייד?
נועה: הביסה? היא ריסקה אותו. ואחרי הניצחון אמרה: "אני בצד הנכון של ההיסטוריה". ובמקביל, בקליפורניה, מועמדת אחרת, עאישה ווהאב, גם היא מאוד ביקורתית כלפינו, ניצחה למרות שהשדולה הפרו-ישראלית השקיעה מיליונים נגדה.
תום: אבל רגע, צחוק בצד... הדיווח הזה מ-ynet מראה מגמה ברורה: הכסף של הלובי הפרו-ישראלי, של איפא"ק, פשוט הפסיק לעבוד. הם שפכו הון והפסידו.
נועה: וזה אומר שהשיטה הישנה הזאת, של 'בואו נשפוך כסף על פוליטיקאים כדי שיאהבו אותנו', כבר לא עובדת. בטח לא באגף הפרוגרסיבי של הדמוקרטים.
תום: ומה שהכי מטריד, זה אומר שאנחנו מאבדים את הקשר עם דור שלם של פוליטיקאים אמריקאים. במקום לדבר איתם, אנחנו מנסים להביס אותם בכסף, וזה נכשל.
נועה: בדיוק. אולי הגיע הזמן שמשרד החוץ שלנו ינסה... לדבר?
תום: רעיון מהפכני, נועה. אני בשוק.
נועה: אז מה היה לנו היום? השמחה על הנפילה של סילמן היא בעצם בכי של ייאוש.
תום: טראמפ החליט לחנוק את איראן במקום להפציץ אותה, מה שמשאיר אותנו קצת לבד.
נועה: והכסף של הלובי הישראלי כבר לא קונה חברים כמו פעם בפוליטיקה האמריקאית.
תום: ולפני שניפרד, פינת 'הידעת?' מהכְּנֶסֶת.
נועה: אני אוהבת את הפינה הזאת. יאללה.
תום: ועדת האתיקה דנה השבוע ברצינות תהומית בבקשה לחייב חברי כְּנֶסֶת להשתמש בדאודורנט במליאה.
נועה: [laughs] אתה צוחק עליי. על זה הם דנים? לא על יוקר המחיה, על ריח הגוף?
תום: מתברר שיש תלונות על... 'אתגרים אולפקטוריים'. הבקשה נדחתה, אגב. כנראה שחופש הזיעה הוא זכות יסוד.
נועה: זה הכל להיום. תודה שהקשבתם.
תום: נהיה פה גם מחר. רק נזכיר, נותרו עוד 69 ימים לבחירות. ועד אז, תנסו להריח יותר טוב מחברי הכְּנֶסֶת שלנו. נשתמע.
This show is made with AI: the hosts’ voices are synthetic and the scripts are AI-assisted. Every story links to its original source.